השבוע דיברתי עם מישהי שסיפרה לי שהיא עוד לא מרגישה בהריון..כששאלתי אותה למה היא מתכוונת היא השיבה- את יודעת, אני מרגישה טוב.

לא עייפה, לא כבדה, לא כואב לי שום דבר.. אין לי התקפי בכי או רגשות משונים כמו שהחברות שלי מתארות

אמרתי לה – תראי איזו תרבות משונה יש לנו.. כשאת מרגישה מצוין, שמחה בהריון, מתרגשת עם צמיחת העובר ומצפה למפגש עם תינוקך – זה מוזר, זה שונה ואת בעצמך מרגישה כאילו את עוד לא בהריון.. את כאילו מצפה להרגיש לא טוב כדי שתסכימי לומר לעצמך שזה אמיתי..

איזה מדהים זה היה אם לכולנו היו הריונות קלים ובריאים, לא היו לנו תופעות לוואי מטרידות והיינו יכולות להיות רק בשמחה ובציפיה ובכוחות הנפש החיוביים

באופן אישי אני יכולה לשתף שעבורי הריון זו תקופה מאתגרת. כוחות הגוף שלי הולכים כולם לטובת התינוק, ואני נשארת קצת מרוקנת, עייפה, וכמובן שהבית ושמחת החיים נראים בהתאם..

אז כשאני פוגשת אשה שמרגישה נפלא או אפילו בסדר אני קצת מקנאה..

בלידה קורה לפעמים אותו דבר.

לפעמים הצירים מגיעים ואני מרגישה שההתמודדות בסדר, ואז בכלל חושבת שהלידה עוד רחוקה..

לפעמים הקושי מתגבר כל כך שאני לא מצליחה לזכור איך קוראים לי, מה כדאי לעשות ואיך להתמודד עם מה שקורה..

אז מה עושים? מה עושים כשקשה ומעייף ולא פשוט?

מה יתן כוח להתמודד, לחפש פתרון, לבקש עזרה?

ברמה הגופנית והרגשית יש לי המון מה להגיד.. אבל היום ראש חודש אדר ורציתי לדבר על המישור הרוחני, ובפרט על מצוות היום – משנכנס אדר מרבין בשמחה

שמחה היא כלי רוחני שיכול לעזור לנו ברגעי קושי ומשבר

רגע יציאת התינוק הוא רגע מרגש ומשמח

את מחזיקה את התינוק בזרועותייך

הוא עדיין לח ודביק ממי השפיר והמעבר בתעלת הלידה

עיניו מתחילות להפתח ואת מחבקת אותו בשמחה.

חבל הטבור עדיין מחבר ביניכם ופועם בעדינות,

איזו התרגשות. אין גדולה כמו ההקלה שאחרי רגע יציאת התינוק

הדמעות עולות והלב מתרחב.

"נשמת כל חי תברך את שמך מלכנו ורוח כל בשר תפאר זכרונך מלכנו תמיד

מן העולם ועד העולם אתה אל"

עצרי עכשיו לרגע

שימי לב מה קורה בגופך כעת, כשאת חושבת על הרגע הזה .

כשאת קוראת את התיאור הזה. נסי ממש לדמיין את זה. את המגע של התינוק בגופך, את הצליל העדין של הבכי שלו, את אצבעותיו הזעירות מקופלות בתוך כף ידך

תארי לעצמך את התחושה הגופנית שעולה. תני לזה שם.

אמרי את המילה שבחרת בקול רם ובדקי שהיא אכן מתאימה לתחושה שלך ברגע זה.

את יכולה לקחת דף /בריסטול צבעוני ולכתוב את המילה שבחרת. נשתמש בה עוד מעט..

בסדנת הכנה פנימית ללידה שהעברתי השבוע דיברנו על השמחה וקראנו משיטת ימימה אביטל ז"ל את החלקים ללידה – נצטט פה משפט אחד :

"השתתפות מעמיקה: מחשבתה פנימיותה של היולדת לנתינה שלמה. אינה חושבת על עצמה אלא מתעלה ומובילה את התינוק לדרכו לקבלו בשמחה רבה. שמחה רוחנית ערכה רב ומשמעותה עמוקה. יש לזה משקל רב לנפשו, מוחו ורוחו"

ימימה מדריכה את היולדת לא לחשוב (רק) על עצמה בזמן הצירים, אלא להחזיק במחשבה בזמן הצירים את התינוק והובלתו בלידה על מנת לקבלו בשמחה – זאת אומרת לדמיין את התינוק והשמחה שתהיה בצאתו, ולקחת משם כוח להוביל אותו בדרכו לרגע הזה

איך זה יעזור לי בלידה? איך עושים את זה במציאות?

כשהציר מתחיל אני יכולה דבר ראשון להזכיר לעצמי מה הוא עושה.

מזכירה לעצמי איך הציר פותח את הרחם ומקרב אלי את התינוק. רואה שוב בדמיון את הסרטונים שראיתי בקורס הכנה ללידה, או את התמונות והשרטוטים של צוואר הרחם שמתקצר ונפתח. אחר כך אני מדמיינת את עצמי מחזיקה אותו, מניקה, מלטפת. יכולה ממש לדמיין את התחושה הגופנית שתהיה לי כשהתינוק יהיה בזרועותי – אומרת לעצמי את המילה שבחרתי קודם, שואבת כוח מהתחושה שעולה בי כשאני מדמיינת את הרגע שבו הכל כבר נגמר, והתינוק עלי.

אני משתמשת בכח הדמיון כדי להעלות את תחושת השמחה בתוכי ואז כשאני מתרגשת ושמחה מוצאת שיש לי יכולת גבוהה יותר להמשיך ולהתמודד עם אתגרי הלידה

כשיגיעו צירים חזקים וסוחפים יותר יתכן שלא אצליח להזכיר לעצמי לא את המטרה ולא את המילים והתחושות.. זה יהיה הזמן של המלווים לעזור לי להמשיך בעבודת השמחה וההתחזקות

מכירה את הביטוי כשיש לאדם "למה" הוא יכול לשאת כל "מה"?

כשאנחנו זוכרות את המטרה, אנחנו מתמלאות בכח כדי להוביל את עצמנו אליה.. זה נכון לכל תחום בחיים ובוודאי לתהליכי הריון ולידה. מעבר לכל זה תחשבי רגע איזה מדהים זה כשתינוק נולד לתוך שמחה, איזו השפעה מכוננת תהיה לזה על כל החיים שלו.

רגע הלידה הוא רגע מכונן בחיים- לתינוק כמובן וגם לאם ולאב. ככל שברגע הזה נהיה מחוברים יותר כמשפחה, קרובים יותר לקב"ה, קרובים יותר אצל עצמנו ואצל השמחה הפנימית שבנו – נוכל לקחת את הכוחות האלו, הקרבה, החיבור, השמחה, גם לחיים המשפחתיים שלנו.